סיפורה של משפחתה של שרית שזור בסיפורו של העם היהודי,
וכמוהו הוא רצוף נדודים וכיסופים המפרידים ומאחדים דמויות וזוגות בעולם ובארץ.
שרית נטלי כספי היא בת לדור חמישי של יהודים בתנועה.

המשפחה של לסלי
טילי אסטור (לרנר) נולדה באודסה, רוסיה, ב-1900, למרות שמשפחתה הגיעה מקרמניץ ושומסק, פולניה, בזמן שהמשפחה הייתה בנדודיה לאמריקה. לטילי, הסבתא רבה של שרית, היתה השפעה גדולה על אמא של שרית. טילי היתה ציונית בדמה והפכה את היותם יהודים לחוויה יחודית – בדרך של מאכלים יהודיים, שירים, משחקים, ותמיד מלאת סיפורים על המשפחה. טילי שמרה על הקשרים עם משפחתה שהיגרה לארץ ישראל ושלחה להם חבילות של בגדים, מזון, וכסף גם כשלעצמה לא היה מספיק למחיה. בעלה, סידני, נולד בשיקגו בסוף המאה ה-19. לטילי וסידני היו שני בנים: מוריס, שכונה סבא לרי, נולד ב-1929 בשיקגו, ושלדון.
אלפרד פולנד, שהיה ידוע כאל, נולד ב-1902 והגיע לארה”ב מפולונוב שברוסיה בגיל 10. אביו נפטר לאחר מספר חודשים ואל הפך למפרנס של משפחתו. בתפקידו זה הוא החזיק עד סוף ימיו. הוא הקים חברת בניה ונתן תעסוקה לכל בני משפחתו. ג’ין פיורציג נולדה ב-1906 בשיקגו למשפחה שהגיעה מגליציה. אל וג’ין נפגשו כשהוא הגיע להשכיר דירה בבנין שבו גרה משפחתה של ג’ין. סבתא ג’רי, (שאותה כולם מכנים נני), נולדה בשיקגו ב-1929 לאלפרד וג’ין. המשפחה עברה לגור בהמשך באינדיאנה (היכן שאמא של שרית נולדה) ומשם המשיכו לקליפורניה ב-1954.
מוריס (לרי) פגש את ג’רי (ג’רלדין אלינור) על החוף בשיקגו והם התחתנו ב26 ליוני, 1949. הם היו נשואים במשך כ25 שנים. ג’רי נישאה בשנית לברוס סלסניק כששרית היתה בת שנה והם נשואים עד היום הזה, ומתגוררים בלה-הויה, דרום קלפורניה.
לסלי נולדה ב-1951, אחות בכורה לאנדריאה ורוברט (בוב), וגדלה בסן-דיאגו השקטה והשמשית. לאחר לימודי התואר הראשון בחינוך באוניברסיטת אריזונה, עברה לעסוק בפוליטיקה בושינגטון הבירה, ומשם הצליחה במאמץ רב לעלות על המטוס הראשון שיצא לישראל עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בכדי לעזור למשק הישראלי. בארץ התנדבה לעבוד בחממות הורדים בקיבוץ רגבים בזמן שתותחי הקרב רעמו, ובהמשך עברה ללמוד עברית באולפן בקיבוץ יגור….

המשפחה של שלמה
שלמה כספי, אבי הכלה, נקרא על שמו של שלמה תימן, סבא-רבה של שרית שנולד ב-1861. כל משפחתו נדדה לארה”ב ורק הוא וששת ילדיו נשארו בפולין. סבתא ברינה, נולדה ב-1910 ברובנו פולין למשפחה של שלושה אחים ושלוש אחיות, וניהלה את משק הבית של משפחתה לאחר שאמה נפטרה והיא בת 12 בלבד. לארץ עלתה בשנת 1935, ולשם כך זייפה את גילה כך שיענה על דרישות המנדט הבריטי. היא הגיעה לקיבוץ יגור, שם עבדה עד גיל 85. את העוגיות שאפתה זוכרים בניה ונכדיה ומתגעגעים אליהן עד היום.
סבא זאב (זילברשטיין), נולד ב-1905 למשפחה קשת יום, למד בעצמו מוסיקה וידע לנגן משמיעה בלבד על כל כלי נגינה. הוא עלה ארצה בספטמבר 1939, באניה האחרונה שעזבה את אירופה לפני פרוץ המלחמה. כל משפחתו נספתה בשואה.
בשנת 1941 זאב וברינה נישאו בקיבוץ יגור, ומאוחר יותר עיברתו את שם משפחתם לכספי. אבא של שרית, שלמה, נולד ב-1948, שנת הקמת המדינה, אח קטן למתוס (מתתיהו) וברכה, גדל והתחנך בקיבוץ. לאחר שיחרורו מהצבא חזר לקיבוץ, עבד בלול עם האפרוחים, והכיר את אהבת חייו.

שלמה ולסלי
כשלסלי, אמא של שרית, הגיעה לאולפן בקיבוץ יגור ופגשה את בעלה לעתיד שלמה כספי, סבתא ברינה לא האמינה שהנערה הבלונדינית והמנומשת הינה יהודיה… בכדי להכשיר את הכלה, הגיע מכתב ביידיש מקליפורניה, וכך הסתבר, שלא רק שמדובר בבת-ישראל, אלא שסבתא של לסלי הגיעה מעיר שהייתה רחוקה לא יותר מחצי שעת נסיעה מעירה של סבתא ברינה. חברים בקיבוץ אפילו זכרו את משפחתה של לסלי מפולין ומשפחה אחת בקיבוץ היתה גם קשורה בקשרי דם עימם. למרות ההסכמה שנתנו ההורים, הם עצמם אפילו היום עדיין אינם תמימי דעים אם שלמה או לסלי עשו את הצעד הראשון - הוא טוען שחיכתה לו בכניסה לחדר האוכל וניסתה לצוד את תשומת ליבו, והיא טוענת שהתחיל איתה בזמן שצפתה לתומה ביצירות אמנות במועדון לחבר.
שלמה ולסלי התחתנו בראשון ליוני 1975 במלון המפואר של סבא לרי. הם גרו כשנה בסאן דיאגו, שבו לקיבוץ יגור, ובסופו של דבר חזרו לקליפורניה וללימודים באוניברסיטה (שלמה למד חשבונאות ולסלי סיימה את התואר השני בחינוך) בדיוק לפני לידתה של הבת הבכורה שרית נטלי ב-13 לאוגוסט, 1977. הם תכננו לחזור לארץ אבל השנים חלפו ביעף. אחותה של שרית, תמר, נולדה ב-1980 ואחיה, בנימין, ב-1984. תמר סיימה תואר ראשון באוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנגלס ועובדת כעורכת וכתבת בתחנת טלויזיה בסאן דיאגו. בן סיים בימים אלו תואר ראשון בלימודי קולנוע באוניברסיטה של דרום קליפורניה. לפני שנתיים עשו שלמה ולסלי צעד משמעותי ורכשו בית בישראל, ומאז הם מבלים בארץ מספר חודשים כל שנה.
הם מספרים: ”כששרית נולדה, חיפשנו לה שם שיהיה גם ישראלי וגם אמריקאי. שרית יכול להיות קיצור של שריתא או שרה קטנה אבל למען האמת עם שלמה שירתה בצבא בחורה נחמדה בשם שרית והשם נורא התחבב עליו…“
שרית גדלה בארה”ב אבל בביקוריה הקיציים בקיבוץ התאהבה בארץ. לאחר גמר לימודיה לתואר ראשון בברקלי, ובהתאם למסורת המשפחתית הארוכה, ארזה גם היא את מטלטליה ועלתה בארץ, ובדרכה של אמה וסבתה זכתה גם היא להכיר כאן את אהובה…